<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קכ"ח</h1>
<h2>דף סז.</h2>
מצינו בתשובת הגאונים, וששאלתם אם קדימה במטלטלי או לא, כלומר אם קדם שטרו של אחד כלום יגבה הקודם במטלטלי או לא. אין קדימה, דאנן תמנן ותרתין שנין דאשוו ריש גלותא ותרתין מתיבתא ודייני דבבא ורישי כלי, למיגבא בעלי חובות וכתובת אשה ממטלטלי, וכתבו כתבן בכל מקומות ישראל בגושפנקא דריש גלותא ובארבע חומרי דרשוותא, דהכי אסמכינן דכל דיינא דלא מגבי בעלי חובות וכתובת אשה ממטלטלי, מסלקינן ליה וכתבינן עליה עברתא. ונהגו כל ישראל לגבות בעל חוב וכתובת אשה אפי' ממטלטלי, ועד עכשיו דבר זה נוהג בכל ישראל ונעשו מקרקעי ומטלטלי שוין. ואתם לא שמעתם בדבר זה ובתקנה זו בתימ', ודעו דבין מקרקעי ובין מטלטלי שוין, וכל הקודם את שטרו קודם וגובה אפי' ממטלטלי. והא דאמ' רב פפא [כתובות ס"ז ע"א] הנהו אשלי דקמחוניא ושקין דרודייא אשה גובה פורנא מהן, הללו דרודייא וקימחוניא, עיירות הן וישנן במקומינו, וקאמ' אשה גובה פורנא מהן, ופורנ' היינו כתובה. ואע"ג דאמור רבנן ממקרקעי ולא ממטלטלי, הני כיון דלית להו סמכא אלא הן גובה מנהון כתובה. ומכאן סמכו חכמים לגבות כתובה ממטלטלי. ובאחרת כתי' וששאלתם שתפסה מטלטלי בכתובתה לאחר מיתת בעלה בין למזונות בין לכתובה, ואפי' בב"ד של הדיוטות, ואם נישאת הרי שם ב"ד שמסרתה לבעלה בנדוניית' אם מוציאין מידה או לאו. כך ראינו דאין מוציאין מידה, דכי אמרי רבנן [שם צ"ו ע"א] תפיסת מטלטלי דאחר מיתה לאו כלום, ה"מ בדורות הראשונים שלא היו מטלטלי משועבדי' לכתובת אשה ובעל חוב, מצרכינן תפיסה מחיים, דכיון דמחיים תפסה הוה ליה מיניה ומיניה אפי' מגלימיה דעל כתפיה, אבל עתה שתיקנו הגאונים בימי רב הונא הלוי בר מר רב יצחק זצ"ל בשנת אלף וצ"ז למיניין שטרות, נכסי' דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כולהון אחראין וערבאין לפרוע וכו'. אין הפרש בין מטלטלי למקרקעי אפי' לא תפס' וכ"ש כשתפס'.
<h2>דף צו.</h2>
מצינו בתשובת הגאונים, וששאלתם אם קדימה במטלטלי או לא, כלומר אם קדם שטרו של אחד כלום יגבה הקודם במטלטלי או לא. אין קדימה, דאנן תמנן ותרתין שנין דאשוו ריש גלותא ותרתין מתיבתא ודייני דבבא ורישי כלי, למיגבא בעלי חובות וכתובת אשה ממטלטלי, וכתבו כתבן בכל מקומות ישראל בגושפנקא דריש גלותא ובארבע חומרי דרשוותא, דהכי אסמכינן דכל דיינא דלא מגבי בעלי חובות וכתובת אשה ממטלטלי, מסלקינן ליה וכתבינן עליה עברתא. ונהגו כל ישראל לגבות בעל חוב וכתובת אשה אפי' ממטלטלי, ועד עכשיו דבר זה נוהג בכל ישראל ונעשו מקרקעי ומטלטלי שוין. ואתם לא שמעתם בדבר זה ובתקנה זו בתימ', ודעו דבין מקרקעי ובין מטלטלי שוין, וכל הקודם את שטרו קודם וגובה אפי' ממטלטלי. והא דאמ' רב פפא [כתובות ס"ז ע"א] הנהו אשלי דקמחוניא ושקין דרודייא אשה גובה פורנא מהן, הללו דרודייא וקימחוניא, עיירות הן וישנן במקומינו, וקאמ' אשה גובה פורנא מהן, ופורנ' היינו כתובה. ואע"ג דאמור רבנן ממקרקעי ולא ממטלטלי, הני כיון דלית להו סמכא אלא הן גובה מנהון כתובה. ומכאן סמכו חכמים לגבות כתובה ממטלטלי. ובאחרת כתי' וששאלתם שתפסה מטלטלי בכתובתה לאחר מיתת בעלה בין למזונות בין לכתובה, ואפי' בב"ד של הדיוטות, ואם נישאת הרי שם ב"ד שמסרתה לבעלה בנדוניית' אם מוציאין מידה או לאו. כך ראינו דאין מוציאין מידה, דכי אמרי רבנן [שם צ"ו ע"א] תפיסת מטלטלי דאחר מיתה לאו כלום, ה"מ בדורות הראשונים שלא היו מטלטלי משועבדי' לכתובת אשה ובעל חוב, מצרכינן תפיסה מחיים, דכיון דמחיים תפסה הוה ליה מיניה ומיניה אפי' מגלימיה דעל כתפיה, אבל עתה שתיקנו הגאונים בימי רב הונא הלוי בר מר רב יצחק זצ"ל בשנת אלף וצ"ז למיניין שטרות, נכסי' דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כולהון אחראין וערבאין לפרוע וכו'. אין הפרש בין מטלטלי למקרקעי אפי' לא תפס' וכ"ש כשתפס'.
